חידון החיה המסתורית

למערך ליסודי ,  למערך בערבית
לעוד מערכי שיעור למדעים

למצגת המלווה את הפעילות/הרצאה – חידון החיה המסתורית

פעילות חוויתית ללימוד על בעלי חיים שאנחנו לא תמיד חושבים עליהם… מה התכונות הייחודיות של כל בעל חיים, מה הוא יודע לעשות, אילו קשרים משפחתיים וחברתיים הוא מקיים?
לאחר חשיפת התשובה ניתן מידע קצר ומותאם לגיל על פגיעה באותו בעל חיים בתעשיות הממוסדות, תוך דגש על הפער בין היכולות והצרכים שלו לבין מה שלא מאפשרים לטו לעשות בתעשייה.

מטרות הפעילות :

  • היכרות עם הפוטנציאל הרגשי והשכלי של בעלי החיים שהאדם משתמש בהם.
  • היכרות עם היחס הנהוג לבעלי החיים כיום.
  • פיתוח חשיבה אודות היחס המתאים לבעלי חיים.

הפעילות הינה מודולרית, וניתן להשתמש גם רק בחלק מהתכנים והשקופיות, בהתאם לגיל המשתתפים או מכל טעם אחר. התמונות והסרטונים במצגת נבחרו בקפידה, על מנת להתאים לתלמידי בית ספר.

שקופית 1: חידון

אומרים לתלמידים: נערוך כעת קצר, שנועד לאפשר לנו להכיר קצת את בעלי החיים. אני אמנה כמה תכונות ומאפיינים, ואתם תצטרכו לנחש לאיזה בעל חיים הם מתייחסים.

פרות ועגלים

שקופית 2: שאלה ראשונה

ונעבור לשאלה הראשונה- לאיזה בעל חיים יש את כל התכונות הבאות?

לקרוא את האפשרויות מהמצגת:

  • הגור יונק מאמא שלו עד גיל שנה, ואחר-כך ממשיך לחיות לצדה.
  • יכול לחיות עד גיל 25
  • מסוגל לראות כמעט 360 מעלות
  • רץ מהר יותר מבני-אדם.

שקופית 3: פרות ועגלים

התשובה הנכונה היא פרות ועגלים. בתנאים טבעיים, העגל יונק מאמא שלו במשך קרוב לשנה, ונשאר צמוד אליה עוד מספר חודשים לאחר מכן. לאמהות יש קשר רגשי חזק לעגלים שלהם, ואנשים תיעדו מקרים של פרות שהעגל שלהן נלקח מהן, והן הלכו מרחקים ארוכים מאד כדי לנסות למצוא אותו. אם הוא נלקח למקום לא רחוק, הן גם יודעות לזהות את הקול שלו מתוך קולות של עגלים אחרים.

שקופית 4: הפרדה בין עגלים ופרות (או הקרנת הסרטון בשקופית הבאה)

בתעשיית החלב, כדי להצליח לייצר כמה שיותר ממנו ולמכור לבני-אדם,  לאחר שהפרה ממליטה את העגל, דואגים מיד לסלק את העגל מהתמונה. ברגעים שלאחר הלידה, הפרה מלקקת את העגל. העגל משתוקק לינוק, אבל מיד לוקחים אותו מהאימא שלו, שלא יספיק "לבזבז" חלב יקר. לגורים ההפרדה קשה מאוד כי הם זקוקים לחום, לחלב, לליקוקים ולנוכחות המרגיעה של האם כדי לשרוד ולהתפתח באופן נורמלי. כל העגלים והעגלות גדלים למעשה בתור יתומים. אם זו גורה – עגלה – שולחים אותה למכלאה עם עגלות אחרות, שגם אותן יזריעו ויחלבו כשיגדלו. אם זהו גור – עגל – שולחים אותו לתעשיית הבשר. את כל הגורים, זכרים ונקבות, לא מיניקים בחלב, אלא מספקים להם חומרים זולים יותר.

לא רק הגור סובל מהפרידה, אלא גם האם. היא מחפשת את העגל שגזלו ממנה ומשמיעה קולות של מצוקה. במקום יניקה טבעית, במשך החודשים הבאים חולבים אותה שלוש פעמים ביום באמצעות מכשירי שאיבה מכאניים מכאיבים. כאשר כמות החלב שלה יורדת, מזריעים אותה שוב כדי שתחזור לייצר עוד ממנו.

שקופית 5: הקרנת סרטון על עגלים ופרות בתעשיית החלב- מותאם לילדים.

שקופית 6: יכולות לראות בכמעט 360 מעלות

פרות רואות הרבה יותר מאתנו, בני האדם, בגלל שהעיניים שלהן ממוקמות בצידי הראש שלהם. כשהן מעלות את הראש לגובה הגוף שלהן, בלי להזיז את הראש הן רואות כמעט את כל מה שסביבן מלבד נקודה אחת שנמצאת בדיוק מאחוריהן. כשהן מורידות את הראש לרצפה ומלחכות עשב הן רואות אפילו יותר. היכולת הזו נועדה לעזור להן להגן על עצמן מפני טורפים.

שקופית 7: פרות רצות

  • פרות גם יכולות לרוץ במהירות של יותר מ-50 קילומטר לשעה, יותר מבני-אדם! לשם השוואה, עד היום האדם הכי מהיר בעולם הגיע למהירות ריצה של 44 קילומטר לשעה. פרות בתעשיית החלב אף פעם זוכות לרוץ באופן חופשי – רק כשאנשים טובים מעבירים אותן לחוות מקלט שבהן מובטחים להן חיים ארוכים וטובים. אז, כאשר הפרות רואות לראשונה את השדה הפתוח, הן כל-כך שמחות שהן מתחילות לזוז בצורה שכבר זכתה לשם "ריקוד הפרות": הן מותחות את כל האיברים שלהן ונהנות מהאפשרות לרוץ ולהסתובב, ולא להיות כלואות במקום סגור כל היום. הן אפילו מתפלשות בקרקע ובדשא, שהן רואות בפעם הראשונה!
  • (לחיצה נוספת על העכבר- תמונה של עדן מחוות החופש) לאחרונה קם במושב עולש בעמק חפר מקום נפלא שנקרא "חוות החופש", שמהווה בית לבעלי חיים כמו פרות ותרנגולות שאנשים הצליחו להציל ממוות בטוח. אחד מהם הוא העגל עדן. עדן נולד ברפת של תעשיית הבקר כ"פג", קטן ולא-מפותח מספיק. כשהגיע סוחר הבקר לרפת הוא לא רצה לקנות אותו. הוא נותר בכלוב צפוף במשך חודשיים בהם חיכו שיגדל יותר, אלא בזמן הזה הרפתנית במקום נקשרה אליו מאד. אחרי חודשיים, כשכבר היה גדול מספיק ו"ראוי" למכירה, ממש כמה ימים לפני שסוחר הבקר הגיע שוב כדי לקנות אותו, היא החליטה להציל אותו ולמסור אותו לחוות החופש. ברגע שהגיע לחווה, התחיל מיד להתרוצץ יחד עם העגלות האחרות שחיות שם. אבל המקרה של עדן הוא מאד יוצא דופן…

שקופית 8: כלובים בתעשיית החלב והבקר

בתעשיית החלב הפרות לא זוכות לרוץ אפילו יום אחד במרעה, או לראות ולהכיר מקומות חדשים. כל עגלה שנולדת מופרדת מיד מהאם ומעבירים אותה למקום שנקרא "יונקיה", שבו היא כלואה לבדה בכלוב קטן שלא מאפשר לה לזוז, ודאי שלא לרוץ. גם אחר-כך, כשהיא מועברת לרפת, שגם היא שטח מגודר ולא גדול, המקום לא מספיק גדול בשביל לרוץ או לשחק. כל עגל זכר מועבר לתעשיית בשר הבקר, שם הוא יהיה בדרך כלל כלוא יחד עם עגלים אחרים במשך ארבעה חודשים במקום שנקרא "מפטמה",  בתוך כלובים צפופים לא פחות.

שקופית 9: משך חיי הפרות.

  • באופן טבעי, פרה יכולה לחיות עד גיל 25! היא בוחרת את החברות הקרובות אליה בגיל צעיר ונשארת קרובה אליהן במשך כל החיים. אם יש פרה חולה או עייפה, חברה שלה תשמור לה על הילדים. פרות גם עוזרות אחת לשנייה לנקות חלקים בפנים שקשה להגיע אליהם עם הלשון, וימשיכו לעזור כך אחת לשנייה כל חייהן.
  • בתעשיות החלב אף פרה לא תאריך ימים, בגלל שבדרך כלל תוך חמש שנים כמות החלב שאפשר לשאוב ממנה יורדת, והרפתן חושב שלהשאיר אותה בחיים יבזבז לו כסף, במיוחד כשאפשר להביא במקומה עגלה חדשה שאפשר לשאוב ממנה יותר חלב. זו אחת הסיבות לכך שבמקום לחיות עשרים שנה ויותר, הפרה בתעשיית החלב לרוב לא תזכה או תצליח להמשיך לחיות אחרי גיל חמש.

ב. תרנגולות

שקופית 10:  שאלה שנייה בחידון (תרנגולות)

אז בואו נעבור לבעל החיים הבא, הנה כמה עובדות לגביו:

  • הוא אוהב לשחק כדורגל
  • הוא חולם חלומות
  • כשמתקרבים אליו עם אוכל הוא קופץ כדי להשיג אותו.
  • מתקשר עם הצאצאים שלו עוד לפני שנולדו.

יש לכם רעיונות?  (לתת זמן לכמה תשובות וניחושים)

שקופית 11:  התשובה- תרנגולות

אוקיי, והנה התשובה הנכונה- מדובר בתרנגולות. כל מי שגידל פעם תרנגולות בחצר, או ביקר אצל אנשים שמגדלים תרנגולות בחצר, יודע שגם הן יודעות להיות חכמות, שובבות, סקרניות וחברותיות לא פחות מחתולים וכלבים. הן מבדילות בין דיירי הבית השונים, הופכות לחברות של חלקם ולחלק מהמשפחה.

שקופית 12: תרנגולות משחקות כדורגל

לא הרבה יודעים, אבל יש תרנגולות שאוהבות לשחק כדורגל! לא מעט אנשים שמגדלים תרנגולות העלו לאינטרנט סרטונים ותמונות בהן רואים אותן תופסות כדור או אפילו תפוח שזרוקים בחצר, בועטות בו עם הרגליים ומתחרות ביניהן מי תצליח לשמור אותם אצלה, ממש כמו הרבה מאיתנו. תרנגולות גם יודעות לעוף, לפעמים אפילו עד לגובה של עץ. הרבה פעמים הן עולות על עץ כדי להתגונן מפני טורף קרוב, או כדי לבלות שם את שעות השינה שלהן, כשהן בטוחות מפניו. לפעמים הן כל-כך סקרניות שהן מתעופפות לעץ הקרוב פשוט כדי לחקור את הסביבה שלהן.

שקופית 13: מבקשות אוכל

אשה צעירה בשם מריה החליטה לאמץ אפרוחית שרק נולדה לתעשיית הבשר והלולנים החליטו שהיא "פגומה", אז היא ננטשה בתוך פח אשפה מחוץ ללול. היא נתנה לה בית, קראה לה בשם "פרוחי" ופתחה עמוד פייסבוק שמאפשר לציבור הרחב לעקוב אחרי החיים שלה. פרוחי, ממש כמו כל כלב שאנחנו מכירים, אהבה לבקש אוכל – ואפילו התעופפה כדי להשיג אותו מהידיים של מריה. גם הרבה אנשים אחרים שמגדלים תרנגולות מספרים שהתרנגולות נוהגות לבקש מזון ולהתעופף כדי להשיג אותו.

שקופית 14: כלובי סוללה

למרבה הצער, בתעשיית הביצים לא מאפשרים לתרנגולות בכלל לקפוץ ולשחק. הכלובים שבהם מחזיקים אותן קטנים ביותר. תרנגולת אחת לא יכולה למתוח בהם את הכנפיים, לא לזקוף את הגב שלה, לא לנקות את עצמה, או כל פעולה בסיסית אחרת – הם הרבה יותר מדי קטנים. ובכל כלוב כזה מחזיקים כמה תרנגולות. הן כל הזמן לחוצות גוף אל גוף ולפעמים נאלצות ממש לדרוך זו על זו או לנקר אחת את השניה כדי להאבק על השטח המצומצם.

שקופית 15: הקרנת סרטון על כלובי תרנגולות בתעשיית הביצים – מותאם לילדים.

שקופית 16: תרנגולות חולמות

  • ידעתם שגם תרנגולות חולמות? לכל הציפורים, כולל תרנגולות, יש מצב במהלך השינה שבו הן מזיזות את האישונים שלהן בקצב מהיר, מה שמדענים קבעו שמעיד על כך שהן חולמות, ממש כמו בני אדם או כלבים. אנחנו עדיין לא יודעים על מה הן חולמות, אבל אנחנו יודעים בוודאות שהן אכן עושות זאת. חלומות מאפשרים לנו בני-האדם, וכנראה גם לתרנגולות, לארגן את הזיכרונות והמחשבות ממהלך היום ולפנות מקום לכאלה למידע החדש שיגיע מחר, מה שמסביר למשל למה כשמפריעים לנו לישון ולחלום כמו שצריך, אנחנו מתקשים לחשוב כמו שצריך ביום שלמחרת.
  • אמריקאית בשם ג'ולי, שמפרסמת בלוג בו היא מתארת את חייהן של "תרנגולות-המחמד" שלה, מתארת איך חלק מהתרנגולות אוהבות לבוא ולהתכרבל בזרועות שלה, ושהיא שמה לב שככל שהזמן חולף, הן יותר ויותר סוגרות את שתי העיניים שלהן בזמן השינה, מה שמעיד על כך שהן סומכות עליה ויודעות ששום דבר רע לא יקרה להן כשהן ישנות. הרבה אנשים שגידלו תרנגולות חלקו חוויות דומות.

שקופית 17: …חולמות שיתנו להן לישון!

אז ראינו שתרנגולות יכולות לחלום בדיוק כמונו, וישנות ברצף כשהן מרגישות בטוחות, אבל בתעשיות בשר העוף והביצים לא נותנים לתרנגולות לישון כמו שצריך.

  • מן הסתם, אפרוחים ערים אוכלים יותר מאפרוחים ישנים, וככל שיאכלו יותר, הגוף שלהם גדל יותר וניתן למכור ממנו יותר בשר. לכן בתעשיית בשר העוף משאירים לאפרוחים בלול את האור דלוק בלילה, כדי שלא יירדמו. זה גורם להם להיות תשושים כל הזמן, וגם מחליש את המערכת החיסונית שלהם וגורם לחלקם לפתח יותר מחלות קשות. לפעמים מחשיכים להם את האור לשעה ואז מדליקים להם אותו שוב וחוזר חלילה, כי אז הם נוטים לאכול אפילו יותר.
  • גם בתעשיית הביצים מאירים את הלול עד לשעות המאוחרות של הלילה, הרבה אחרי שירד החושך, כדי לגרום לתרנגולות להטיל יותר ביצים. סיגל, פעילה שלנו שמגדלת תרנגולות-מחמד במושב, מספרת שמדי פעם בלילה, הרבה אחרי שהתרנגולות שלה הולכות לישון, היא יוצאת להליכה במושב ורואה איך בכלובים של תעשיית הביצים מסביב, התרנגולות עדיין צריכות לעמוד באור החזק של הלולים, שהלולנים השאירו דולק.

שקופית 18: תקשורת בין תרנגולות ואפרוחים

הנטייה הטבעית של תרנגולות היא לחיות בלהקות קטנות, וכל אחת מגדלת את האפרוחים שלה עד שהם מגיעים לעצמאות. לתרנגולות יש שפה מאד מתוחכמת, ולכל קול שהן משמיעות יש משמעות אחרת. בין השאר יש קריאה שבאמצעותה האם קוראת לאפרוחים שלה שהתרחקו לחזור להסתובב לידה. האמהות מתחילות לתקשר עם האפרוחים שלהן אפילו לפני שבקעו, כשהן עדיין דוגרות על הביצים ובכך מחממות אותם ומאפשרות לאפרוחים להתפתח- הן קוראות להם כדי שכשהם יבקעו מהביצה, הם כבר יזהו את הקול שלה וידעו להקשיב לה!

שקופית 19: אפרוחים במיון

  • קשה לתפוס כמה זה שונה מהמציאות של האפרוחים והתרנגולות בתעשיות שמגדלות אותן למאכל. נתחיל מזה שלאפרוחים אין בכלל אימא. כל הסיפורים על תרנגולת דוגרת שייכים כבר מזמן רק לספרי ילדים. כל התפקיד של האימא בחקלאות הוא להטיל ביצים. את הביצים לוקחים מהן ברגע שהן מטילות אותן, ובזה נגמר הכאילו-קשר בין האימא לאפרוחים. האימא לא זוכה אף פעם לדגור, למרות שיש לה צורך נפשי חזק לעשות את זה. וזה מה שהאפרוחים מקבלים, כאילו במקום אימא:
  • מה שאתם רואים משמאל זה חדר במדגרה. עשרות אלפי ביצים מסודרות בארגזים בתוך חדרי חימום, במקום אימא דוגרת. עושים את זה כי זה זול וקל יותר מאשר לתת לכל אימא לדגור בתוך קן משלה. האפרוחים בוקעים בתוך הארגזים במדגרה. הדבר הראשון שהם רואים בחייהם זה עוד המוני אפרוחים. והדבר הבא זה ידיים של בני-אדם, שמטלטלים אותם וזורקים אותם לתוך ארגזים אחרים למיון. הגורל של האפרוחים תלוי בשאלה אם הם זכרים או נקבות, אבל בכל אופן הוא עצוב וקשה, ואף אחד מהם כאמור לא יזכה ליום אחד עם אמא שלו.

שקופית 20:  הקרנת הסרט "להיות חופשי"

עד כה ראינו כמה דוגמאות לחוכמה, לרגישות וליכולות שבעלי חיים מפגינים כשנותנים להם לחיות באופן חופשי, בסביבה ובחברה שמתאימות להם.. הנה סרטון קצר עם עוד כמה דוגמאות כאלה.

ג. דגים

שקופית 21: שאלה שלישית בחידון

ונעבור לשאלה הבאה- לאיזה בעל חיים יש את כל התכונות הבאות? (לקרוא את האפשרויות מהמצגת)

  • מזהה את עצמו במראה
  • יודע להשתמש בכלים
  • בשעת סכנה מחביא את הצאצאים בתוך הפה
  • בעל זכרון מעולה

לאסוף כמה תשובות מהקהל.

שקופית 22: דגים

התשובה- דגים! כן, כן. חוקרים גילו הרבה מאד יכולות ותכונות מרשימות של דגים שהפתיעו את כולם. הנה כמה מהן:

שקופית 23: אמהות מגוננות על דגיגונים

דגים בוקעים מתוך ביצים, ויש מינים של דגים שבהם האימהות מחזיקות את הביצים בפה עד שבוקעים מהם הדגיגונים, כדי להגן עליהם מפני טורפים. הן מחזיקות את הדגים בפה במשך חודש שלם, שבמהלכו הן לא אוכלות בכלל, כדי שאף ביצה לא תברח בטעות. עד כדי כך הן מסורות, ומסתבר שחלק מהם ממשיכות להגן על הדגים בפה שלהן גם אחרי שבקעו! כך למשל נוהגות הנקבות של דג אמנון. כשהאם מזהה סכנה, היא מסמנת לקטנים שלהם שהגיעה סכנה, כדי שיידעו שהגיע הזמן לשחות בחזרה ולהיכנס לפה שלה. כשטורף מתקרב במהירות, היא לפעמים פשוט שואפת את כל הדגיגונים פנימה אל תוך הפה שלה, ומחזיקה אותם בפנים עד שהוא חולף.

שקופית 24: דגים מנקים ומתנקים

ידעתם שיש מינים של דגים קטנים שמספקים שירותי ניקיון לדגים גדולים? הם נקראים "דג נקאי". כל הדגים רוצים שהשיניים שלהם יהיו נקיות מלכלוכים וטפילים, אז מדי פעם הם שוחים לאחד הנקאים הקרובים אליהם, והרבה פעמים הם צריכים לעמוד בתור ולחכות שהנקאי יתפנה אליהם. הם זזים ומסתובבים כדי למשוך את תשומת הלב שלו. מה הנקאי מרוויח מהנקיון? הרבה מאד אוכל! מה שהדגים שמגיעים אליו מגדירים כלכלוך מציק בין השיניים, בשבילו זה פשוט מזון מעולה, שהוא מקבל בשפע ובחינם, בלי לחפש ולהתאמץ כמו הדגים האחרים. הנקאי גם זוכה לשחות  מסביב לפה של דגי-טרף ענקיים, שבדרך כלל לא חושבים פעמיים לפני שאוכלים דגים קטנטנים כמוהו, אבל בזכות הכשרון שלו הוא זוכה ליחס מיוחד!

שקופית 25: דגים מזהים עצמם במראה

דגים הם הרבה יותר חכמים ממה שנדמה לרובינו. צריך להיות בעל חיים חכם למדי כדי לזהות את עצמך במראה ולא לחשוב בטעות שהדמות שאתה רואה בה היא בעל חיים אחר, ויש דגים יכולים לעשות בדיוק את זה! חוקרים הציבו מראה בתוך שטח המחיה של דג מסוג חתול-ים, עקבו אחרי ההתנהגות שלו וראו שהוא ממש בוחן את עצמו במראה, כמו יצורים אחרים עם מודעות-עצמית: קופי-אדם, וגם בני-אדם.

שקופית 26:  לדגים יש זכרון טוב!

מכירים את האגדה שלדגים יש "זיכרון של שלוש שניות"? אז מסתבר שלדגים יש דווקא זיכרון ממש טוב! למשל, יש דג מסוג קברנון שחי בבריכות בין סלעים בים. הוא נוהג לסרוק את כל הבריכות באזור שלו כדי לדעת מה העומק והשטח שלהן, ואיפה בדיוק הן ממוקמות ביחס אליו. כשהוא מגלה שטורף מתקרב לאזור שלו, הוא קופץ מתוך הבריכה שהוא שוחה אל בריכה אחרת, זו שהוא זוכר שבה הכי מתאים לו לשחות בגלל המיקום והעומק שלה. את המידע הזה על כל הבריכות שסביבו הוא מסוגל לזכור למשך ארבעים יום!

שקופית 27: גידול דגים בתעשייה

רוב הדגים שאנשים אוכלים מגודלים בבריכות צפופות ביבשה או בכלובים צפופים בים. הצפיפות כל-כך קשה, שהנפח שיש לכל דג לזוז בכלובים הללו הוא זה של בקבוק קולה ממוצע, ליטר וחצי. לדגים אין אפשרות לפתח קשרים חברתיים ומשפחתיים מורכבים במצב כזה, והזיכרון והמוח המשוכללים שלהם לא באים לידי ביטוי – הם פשוט משתגעים מרוב שעמום, קושי לזוז ומחנק. מומחים גילו שכתוצאה מהתנאים האלה דגים נכנסים ממש לדיכאון: הם צפים כלפי מעלה ואוכלים מעט, וחלקם ממש מתים מהרעבה עצמית, כמו בעלי-חיים אחרים ואפילו בני-אדם שנמצאים בדכאון.

שקופית 28: גידול דגים בים

יש גם הרבה דגים שנאספים ברשתות מתוך הים. הרבה פעמים הם מסתבכים ברשתות וגם נפצעים מהן.

ד. תכונות של כבשים, והמשלוחים החיים.

שקופית 29: שאלה רביעית בחידון

ונעבור לשאלה הבאה- לאיזה בעל חיים יש את כל התכונות הבאות? (לקרוא את האפשרויות מהמצגת)

  • מכשכש בזנב כשהוא שמח
  • שחיין מעולה
  • יכול לזכור מעל 50 פרצופים שונים
  • מאתר לעצמו תוספי-תזונה מהטבע 

לאסוף כמה תשובות מהתלמידים

שקופית 30: כבשים

התשובה הנכונה היא: כבשים! מסתבר שהן יודעות לעשות הרבה דברים שלא היינו מתארים לעצמנו!

שקופית 31: כבשים מכשכשות בזנב

כל מי שגידל פעם טלאים קטנים או כבשים בוגרות, יודע שכאשר הן שמחות הן מכשכשות בזנב ומתקרבות לבני-אדם, וכאשר הן עצובות, הן מרכינות את הראש ומסתגרות בצד. בתמונה אנו רואים את פיטר פן, טלה שהוצל מתעשיית הבשר והגיע לחוות המקלט "אדגר מישנס" באוסטרליה, ומשחק עם אחת מהמתנדבות במקום.

שקופית 32: כבשים שוחות

ראיתם פעם כלב שוחה בים? חכו שתראו כבשים עושות את זה! כבשים אמנם חיות ביבשה, אבל אם השטח בו הן מסתובבות מוצף במים או אם הן נפלו בטעות לנהר, חלק מהן יודעות לשחות קצת כדי להיחלץ ממנו בשלום. איך הן עושות את זה? הן צפות, וכדי להשאיר את הראש מעל קו המים ולא לשקוע הן מזיזות את כל הרגליים במהירות, עד שהן מגיעות ליבשה  – בדיוק כמו כלבים, צבאים וחיות-בר אחרות.

שקופית 33:  כבשים זוכרות פרצופים

כבשים הן חכמות הרבה יותר ממה שהרבה אנשים חושבים. כל כבשה יודעת להבחין כשאחת מהכבשים בלהקה שלה חסרה, ואם מישהו פגע בה אפילו פעם אחת היא תזהה אותו, ותכנס ללחץ בכל פעם שרק יתקרב לאזור שלה, במשך שנתיים לפחות. חוקרים גילו שכבשים זוכרות ומבדילות בין חמישים כבשים אחרות, ובין עשרה אנשים שונים בסביבה שלהן!

שקופית 34: כבשים מוצאות תוספי-תזונה מהצומח

לא רק שכבשים יודעות לזהות כבשים אחרות, חוקרים גילו שהן גם מבדילות בין סוגים שונים של צמחים וחוזרות לאכול רק את אלה שעוזרים להן להרגיש טוב ולהישאר בריאות. כבשים בהריון, למשל, מחפשות ואוכלות צמחים אחרים מאלה שהן אוכלות בכל זמן אחר. וזוהי רק עוד דוגמא אחת מבין רבות שגרמו להרבה חוקרי בעלי-חיים להבין שכבשים הם בעלי חיים חכמים, חברותיים ורגישים מאד

שקופית 35: חידה- איך מגיע טלה לים של אילת?

אז אחרי ששמענו הרבה על האופן שבו עגלים וכבשים היו יכולים לחיות אם רק יתנו להם לחיות באופן חופשי, אני רוצה לספר לכם על פגיעה מאד נפוצה בהם, שלאחרונה הולכת ונעשית יותר ויותר מוכרת. נתחיל בסיפור:
לפני כמה שנים התפרסם בתקשורת סיפור על בחורה בשם הדס, שעבדה בריף הדולפינים באילת ושטה בסירה עם סהר, נער בן 14 שאותו היא הכשירה לעבודה כמתנדב בריף. פתאום שניהם הבחינו במישהו שוחה בים, וכשהם קצת התקרבו הם הופתעו לראות שמדובר בטלה! הנער קפץ מיד למים, והדס הזעיקה עזרה נוספת מהריף. בכוחות משותפים הם הצליחו להעלות אותו על סירה ולחלץ אותו לחוף. עובדי הריף לקחו אותו לוטרינר, ותוך כדי הם התאהבו בו והחליטו שהם רוצים להציל אותו. הם מצאו מקום שהסכים לקבל אותו בקיבוץ נאות סמדר הסמוך לאילת, וקראו לטלה "סהר" על שם הנער שהציל אותו.
עכשיו אני רוצה לשאול אתכם שאלה: מישהו יודע איך בעצם הגיע הכבש סהר מלכתחילה לים של אילת? וממה היה צריך להציל אותו?

(לאסוף כמה תשובות)

שקופית 36: שקופית סרטון משלוחים ירדן

יפה, ועכשיו את התשובה נגלה בסרטון הקצר הזה, שמנסה להבין מאיפה מגיעים לחופי ישראל כל-כך הרבה כבשים ועגלים בזמן האחרון, שהגורל שלהם הרבה פחות טוב מזה שסהר זכה לו:

הקרנת סרטון המשלוחים החיים – מותאם לילדים

שקופית 37: לחצות את כדור הארץ בתור "מטען"

אז כמו שחלקכם ידע, סהר היה בדרך לישראל במסגרת מה שמכונה "המשלוחים החיים". בתחילת שנות ה2000 ישראל התחילה לייבא עגלים וטלאים מאוסטרליה וממזרח אירופה- למה משם? כל מיני תאגידים גדולים בישראל ובאוסטרליה החליטו שמשתלם להם לסחור בבעלי חיים ולהעביר אותם כל הדרך משם באוניות, כדי לשחוט אותם ולמכור את הבשר כאן אצלנו.

[אם מבקשים מכם לפרט יותר על הסיבות לקיום המשלוחים, אפשר לומר:
"מלבד האינטרס של החברות שסוחרות בהן, קשה לחשוב על סיבה הגיונית. יש עגלים וטלאים שנולדים ונשחטים בישראל;  יש עגלים וטלאים שנולדים בדרום אמריקה, נשחטים שם תחת פיקוח הרבנות ואת הבשר שלהם מעבירים לישראל בהקפאה. אף אחד מהם לא חי חיים שמחים או שמח להישחט, אבל זה עדיין ממחיש שבתעשיית הבשר כבר משתמשים באפשרויות אחרות ובטוח אין שום סיבה לגרום להם עוד סבל ולהביא אותם חיים באוניות".]

שקופית 38: הפרדת עגלים/טלאים

המסע של עדן והחברים שלו מתחיל באוסטרליה, שם העגלים והטלאים מופרדים מהאמהות שלהם בגיל צעיר מאד, כשהם עוד יונקים ולפעמים אפילו לא לגמרי מסוגלים עדיין ללכת בכוחות עצמם.

שקופית 39: העמסת כבשים על האונייה

מסיעים אותם במשאיות לנמל, ואז מעלים אותם על משאיות. ככה עדן עלה על הספינה, בין אלפי טלאים אחרים, שלא מבינים לאן לוקחים אותם ומיהם כל הטלאים האחרים שהם צמודים אליהם, מבלי לדעת שלא יראו שוב את אמא.

שקופית 40: בטן האונייה וד"ר לין סימפסון

במשך שלושה שבועות הטלאים והעגלים כלואים בתוך בטן אונייה, בצפיפות מחרידה. וטרינרית בשם לין סימפסון נשכרה לעבוד לתקופה מסוימת על הספינות האלה מטעם הממשלה האוסטרלית, והזדעזעה לראות באיזו דרך מתייחסים לכבשים. היא ראתה שבגלל שהם נאלצים לעמוד על רצפה נוקשה במשך שבועות ארוכים הרבה מהם נפצעים ברגליים. אין להם אפשרות לזוז ממנה או להתנקות, והם מפתחים מחלות ודלקות. חלק מהכבשים מושלכים מהספינה, לפני או אחרי שמתו- כך הגיע גם העגל סהר לישראל..  אי אפשר היה להתעלם מכך שבקיץ חם להם מאד בבטן האונייה, ובחורף קר מאד, כשכמובן אין להם אוורור או חימום שיעזרו להקל על הקושי.

שקופית 41: האוכל באונייה – והחשיפה של לין

על האונייה לא נותנים להם את האוכל שאליו הם רגילים, כמו עשב וחציר, אלא מזון זול יותר, סוג של עיסת דגנים תעשייתית. כל מי שגידלו כלב או חתול בטח יודעים שכשמנסים מנסים להרגיל אותו לאוכל חדש, זה לוקח הרבה זמן. גם העגלים והכבשים לא מתרגלים למזון החדש, וחלקם פשוט מפסיקים לאכול ומתים מרעב. לין צילמה את הכל ודיווחה, כפי שמצופה ממנה, לרשויות באוסטרליה, שהודו לה על הדיווח המפורט. התמונות שהיא צילמה הגיעו לתקשורת ועוררו הרבה זעם והתנגדות בציבור, ותעשיית הבשר נלחצה מאד. אלא שבמקום להודיע מיד שתפסיק את ההתעללות בבעלי חיים, נציגי התעשייה הודיעו שהם לא מוכנים לעבוד יותר עם לין בגלל החשש שהיא עלולה לפגוע בתדמית שלהם, ולחצו על משרד החקלאות עד שנאלץ לפטר אותה.

שקופית 42: הורדה בנמל.

הלאה. העגלים והטלאים מגיעים לכאן בתום המסע המפרך כשהם חולים ותשושים. העובדים מתייחסים אליהם כמו אל כל סחורה שמגיעה לנמל – שצריך "לפרוק" כמה שיותר מהר, כי כל דקה שהאונייה עוגנת עולה כסף. פעילים של אנונימוס נסעו לצלם בנמל אילת, וראו עובדים משליכים את הטלאים המסכנים במורד המדרגות שיורדות מהספינה, בועטים בהם, דוחפים אותם במקלות.

שקופית 43: משאית הובלה

אחר-כך הכבשים והעגלים מועלים למשאיות, בהן פעילים שלנו צילמו עובדים דוקרים את הטלאים באמצעות מקלות מחודדים.  זה היה באוגוסט, והטלאים עמדו כשהם מתבשלים בטמפרטורה שבתוך המשאית הגיעה ל56 וחצי מעלות! כשחלק מהפעילים התקרבו, הם ראו שהעגלים גוועים מצמא וחלקם ממש גוססים. הם ביקשו מהאחראים לתת להם מים, או להעביר את המשאיות לצל, אבל התעלמו מהם וגם טענו שבמשאיות "אין מקום למים".

שקופית 44: מטוסים

יש גם עגלים וטלאים שמגיעים לכאן במטוסים, שם הדרך אמנם קצרה יותר אבל גם שם הם כלואים בכלובים בתנאים מחרידים. בטיסה אחת מהונגריה נהרגו מאה עגלים שהיו דחוסים יחד במטוס, כנראה כתוצאה מתקלה באוורור.

[אם שואלים "ומה קורה להם  אחר-כך?"
בין אם הגיעו במטוס או באונייה, אחרי שהעגלים והטלאים מועלים על משאיות הם מובלים למקום שנקרא "תחנת הסגר", שבו מחכים במשך כמה ימים שהחולים מביניהם ימותו, ואת "השורדים" שולחים לחוות הפיטום, תקופה שלאחריה הם יישלחו לדרכם האחרונה.]

שקופית 45 מה עושים?

אז מה עושים כדי להפסיק את המשלוחים החיים? יש לכם רעיונות?  (לאסוף כמה תשובות)

רעיונות מעולים! (לחיצה נוספת על העכבר (עמותות אנונימוס הגישה ביחד עם "תנו לחיות לחיות" עתירה לבית המשפט העליון, שקוראת לו לאסור על המשלוחים החיים, שמפרים בבירור את חוק "צער בעלי חיים". ההצלחה תלויה במודעות הציבורית ובהתנהגות של צרכנים. השופטים יאסרו על התעשייה רק אם הם ישתכנעו שהציבור מתנגד לה. פיטום אווזים נפסק כשהממשלה ראתה שאנשים קונים פחות כבד אווז, והתעשייה נאלצה לגדול פחות ופחות אווזים. "המשלוחים החיים" עדיין קיימים אך ורק כי יש מי שמשלם בלי לדעת שכך הגיעו לכאן חלק גדול מהכבשים והעגלים שהבשר שלהם נמכר בישראל. לכן, ככל שיותר אנשים ידעו מה המציאות של בעלי החיים וישנו את ההרגלים שלהם, יש סיכוי שמשהו ישתנה.

[אם שואלים: "איזה אחוז מבשר הבקר שנמכר כאן מגיע מהמשלוחים החיים?"
כחצי מהבשר ה"טרי" (בשר של בעלי חיים שנשחטים בישראל) וכרבע מהבשר הנמכר בישראל בכלל מגיעים מבעלי חיים שהגיעו במשלוחים החיים. שאר העגלים והטלאים שנאכלים בישראל, מגודלים ונשחטים בדרום אמריקה ובשרם מוסע בהקפאה לישראל (כ-50%) או מגודלים בישראל ונשחטים כאן (כ25%).]

שקופית 49: הפגנה

[אם שואלים: יש דרך לדעת מאיפה הגיע הבשר שאני קונה?

לא. לרוב לא מצוין על האריזה מקור בעל החיים שנשחט עבור הבשר שנמצא בה.

אם שואלים: אז את/ה אומר/ת שצריך בכלל לא לאכול בשר?

ככל שיהיה פחות ביקוש לבשר של כבשים ועגלים, זה יצמצם את המשלוחים החיים. כמו שבאירופה, ככל שהציבור קנה פחות ביצים שמגיעות מכלובים, זה גרם לפחות תרנגולות לגדול בכלובים, ועודד את הממשלות שם לאסור על גידול בכלובים. זה נכון לגבי כל פגיעה בבעלי חיים והמוצרים שמופקים באמצעותה. האם לקנות וכמה לקנות – זו החלטה שכל אחד ואחת מכם יקבל בעצמו כמובן.]

שקופית 49: הפגנות

שקופית 46: להצטרף להפגנות מחאה

בשנים האחרונות אנחנו מארגנים לעיתים קרובות הפגנות גדולות בנושא, שקודם כל נועדו להמחיש למקבלי ההחלטות שהציבור רוצה לראות את המשלוחים מפסיקים. כל אחד ואחת מכם מוזמן להתעדכן דרך עמוד הפייסבוק שלנו על ההפגנות האלה ולהגיע.

שקופית 47: הסברה לציבור הרחב- גם בבית-הספר!

אבל ההסברה היא ממש לא רק למקבלי ההחלטות- חשוב לנו שכל אדם במדינה יידע מה קורה באוניות המשלוחים, ולכן בכל הארץ נערכים אירועי הסברה שבהם מתנדבים מסבירים לעוברים ולשבים על הנושא, מחלקים עלוני מידע ומחתימים על העצומה הענקית שלנו. חלק מהפעילות הזו מתקיימת גם בבתי-ספר, כמו השיעור הזה. אני מאמינ/ה שהכוח נמצא בידיים של הדור שלכם.

שקופית 48: עכשיו תורכם

זה לגמרי אפשרי לשנות את היחס לבעלי חיים, אם אנשים ובמיוחד ילדים בני-נוער שאכפת להם, יחליטו לא להישאר אדישים להתעללות אלא להתערב ולמנוע אותה. זה בידיים שלנו.

bb_pages

דילוג לתוכן