סיפורים מחוות החופש: חזי ולילי – אהבה מקוקוריקו ראשון

פעילות מרגשת לתלמידים לקראת יום כיפור, ולא רק

בהשראת סיפור אמיתי מ"חוות החופש"

מתאים לכיתות ה'-ז'

ניתן להתחיל בכיתה ולסיים בבית כמשימת בית

ניתן לדלג על השאלה העוסקת ביום הכיפורים

חלק א: קראו את הסיפורים של חזי ולילי

הסיפור של חזי

שמי חזי.

אני תרנגול. גאה, צבעוני, כזה שאוהב לשיר חזק בכל בוקר. אבל יום אחד מישהו אסף אותי ועוד הרבה תרנגולים, ודחף אותנו לתוך שק. לא הבנתי למה. בתוך השק היה חשוך, דחוס, חם. היינו צמודים אחד לשני, בלי מקום לזוז. פחדתי לנשום. הקרקורים של האחרים נשמעו כמו קריאות לעזרה. ואז הרגשתי תנועה. מישהו סחב את השק, הניף אותו באוויר. הרגשתי כמו חפץ, לא כמו יצור חי.

ואז – קרה משהו לא צפוי.

השק עצר. מישהו פתח את השק, הסתכל פנימה, ובלי להגיד מילה הוציא דווקא אותי. רק אחר כך הבנתי: זה היה וטרינר, שראה את השק במקרה, והחליט להציל אותי. הוא לקח אותי לחוות החופש, מקום שבכלל לא הכרתי. מקום ירוק, עם אוויר, דשא, שקט. שם נתנו לי אוכל, מים, וטיפלו בי.

אבל אני? לא יצאתי מהאורווה, לא היה לי חשק. הסתגרתי שם. גם כשהניחו לי תערובת אוכל טעימה במיוחד, לא העזתי. לא היה לי חשק. אולי הגוף שלי נִיצַל, אבל הלב שלי עוד לא האמין.

הסיפור של לילי

אני לילי.

תרנגולת עם נוצות שחורות ועיניים חכמות (לפחות עד ש… תיכף תבינו).

אני לא זוכרת מתי התחלתי להרגיש כל כך לבד. מצאתי את עצמי בקלנסווה, עיירה לא רחוקה מכפר סבא. ירד גשם חזק, כל הגוף שלי היה רטוב. לא היה לי איפה להתחבא. עמדתי שם, בין שיחים, על אדמה בוצית, עם עין נפוחה שכמעט לא ראיתי בה כלום. ראיתי אנשים עוברים. אף אחד לא עצר. כולם חלפו על פניי. התעלמו ממני. עמדתי שם, שעות. רעדתי. לא ידעתי אם אשרוד עוד יום.

ופתאום, מישהו כן ראה אותי. מישהו הגיע לכיווני, התכופף, אסף אותי, ולקח אותי ל…
חוות החופש.

שם טיפלו בי, ניקו לי את העין, חיממו אותי, ודיברו אליי בעדינות. הגוף שלי התחזק.
אבל הלב שלי עדיין כאב.

חלק ב: ענו על השאלות:

1. איך הרגשת כשקראת את שני הסיפורים?
2. איך לדעתך חזי הרגיש כשהיה בתוך השק?
3. מדוע לדעתך לחזי לא היה חשק לצאת מהאורווה שבחוות החופש?
4. איך לדעתך לילי הרגישה כשעמדה לבדה רטובה בגשם ואף אחד לא ניגש אליה?
5. מבלי להציץ בחלק הבא – נחשו: מה לדעתכם קרה לחזי ולילי בהמשך (בחרו תשובה אחת נכונה):
   • א. כל אחד המשיך לחיות לבד בפינה שלו
   • ב. הם ברחו מהחווה ונפגשו במקרה ביער
   • ג. הם נפגשו, והפכו לזוג שלא נפרד
   • ד. העבירו אותם לחווה אחרת

חלק ג: המשך הסיפורים

(מסופר ע"י חזי)

הייתי עדיין באורווה. כבר התרגלתי להיות לבד.

ואז ראיתי אותה.

תרנגולת שחורה, עדינה, עם עין אחת חצי עצומה, אבל המבט שלה עוצמתי, מבט מלא רגש. לא הצלחתי להישאר אדיש. התלהבתי! התחלתי לזוז, לרקוד, להסתובב סביב עצמי. 

והיא נשארה. לא פחדה, לא ברחה, כאילו גם היא חיפשה מישהו, בדיוק כמוני. קוראים לה לילי.

ומאז אנחנו ביחד. אנחנו מסתובבים בחווה, מקרקרים, וביחד גם הקמנו משפחה עם 11 אפרוחים קטנים! כל אחד מהאפרוחים שלנו מזכיר לנו: שלפעמים, גם כשכמעט מוותרים, מישהו בוחר לראות אותך. באמת.

חלק ד: ענו על השאלות:

1. איך הרגשת כשהסיפורים של חזי ולילי התחברו?
2. מה עזר לחזי וללילי להתחזק שוב?
3. מה זה אומר לדעתך להציל מישהו? האם זה רק באופן פיזי, או גם בלב?
4. מה אנחנו יכולים לעשות כשאנחנו רואים מישהו במצוקה?
5. האם לדעתך חמלה היא בחירה? ואם כן, איזו בחירה אתם יכולים לעשות השנה?
6. לקראת יום כיפור, ישנו מנהג שנקרא "כפרות". במסגרת המנהג, מניפים תרנגול חי מעל הראש, ואומרים תפילה שמסמלת העברת חטאים מאיתנו לתרנגול. בסיום, מקריבים את התרנגול.
   עד היום, יש אנשים שעדיין מקיימים את המנהג הזה.
   • א. מה לדעתך עובר על התרנגול בזמן המנהג הזה? נסו לתאר את התחושות שלו באותו רגע.
   • ב. יש אנשים שבוחרים להשתמש בכסף, במקום בתרנגול, ולאחר מכן לתרום את הכסף כצדקה לנזקקים. מה דעתך על זה?
   • ג. האם לדעתך צריך להמשיך את המנהג כמו שהוא, להחליף אותו בדרך אחרת, או לוותר עליו לגמרי? הסבירו.

חלק ה: פעילות סיכום:

בחרו פעילות מבין האפשרויות:

• הכינו לב מנייר. על הלב כותבים או מציירים משפט אישי לבחירתכם, למשל: "בחירה אחת טובה לקראת השנה החדשה: כלפי בעל חיים, אדם, חבר או סביבה". או: "הלב מרגיש גם את מי ששקוף". בסיום, תולים את כל הלבבות על לוח הכיתה.
• הירשמו לסיור ב"חוות החופש" (יחד עם המשפחה, או במסגרת הכיתתית), שם תוכלו לפגוש עוד המון חיות מתוקות עם סיפורים מרגשים.
• כיתבו סיפור קצר מנקודת מבטו של אחד מהאפרוחים של חזי ולילי. תארו למשל, איך הוא מרגיש בחוות החופש? מה סדר היום שלו? מה הוא חושב על הוריו, ועל עשרת אחיו ואחיותיו? ניתן להוסיף איור או קומיקס.