קוראים את השיר: בדרך הביתה (שני כלבים משוסים בחתול)/ שגיא אלנקואה.
מבקשים שיכתבו תחושות, איך מרגישים. אפשר שחלק ישתפו.
דיון: על מה השיר מדבר? מי אחראי למה שקרה?
מדוע הדובר אומר "כמו כלל אינני קיים?"
"מה משמעות המשפט "היקום מצא את אבדנו".
עכשיו נקרא סיפור, שמציג סיטואציה דומה, אך עם שוני מסוים.
קוראים קטע מספר: מתוך פנג הלבן / ג'ק לונדון.
רקע על העלילה: הרומן מתאר את חייו של פנג, חצי כלב, חצי זאב, החי באלסקה. בתחילת הרומן הוא גדל בטבע לצד אימו, לומד לצוד ולשרוד. בהמשך הוא מגיע לשלטון אנשים, והופך להיות קשוח וחזק. כל האנשים בספר מכונים "אלים", כי כך לפי הספר רואה אותם פנג – יצורים בעלי כוחות גדולים שיכולים לשנות את המציאות. (למשל, מקימים מאהל, משיטים סירה, מדליקים אש). בשלב זה פנג מגיע לאדם מאוד אלים ואכזרי בשם "סמית היפה".
לאחר הקריאה:
אפשר לבקש שוב לכתוב תחושות.
דיון: במה דומה הסיפור הזה לשיר? דומה בהנאה של האנשים מהאלימות, משסים חיות זו בזו לשם בידור.
במה שונה מה שקורה כאן? בסביבה – כוללת הרבה אנשים שביחד הופכים את הקרבות בין הכלבים למעשה מקובל.
במטרה – סמית היפה עושה זאת לשם רווח כספי, אולי גם לשם הנאה, אבל לא בלבד.
במה שונה היחס של החברה לשני המקרים, במקרה שמישהו פוגע באופן פרטי, ובמקרה שמישהו עושה זאת כחלק ממנהג חברתי?
האם אתם/ן חושבים/ות שיש הבדל בחומרת המעשה? איזה מקרה יותר חמור?
האם באחד מהם יש יותר אכזריות?
מה פוגע יותר בחיות, ההתנהגות של סמית היפה או של הנערים?
באיזה מקרה יותר קל לטפל?