מערך שיעור בתנ"ך ומורשת ישראל: מצוות צער בעלי-חיים ליסודי + דפי עבודה ומצגת

מערך לשיעור תנ"ך ומורשת ישראל ולהעשרה, העוסק בצער בעלי חיים מנקודת המבט של היהדות, במצוות ובכתבי הדת.

מערך שיעור למורה, גרסה מצומצמת, לבית-הספר היסודי, כיתות ג'-ו'. מצורפת (בתחתית הדף) מצגת שיעור צער בעלי-חיים ביהדות ליסודי. למערך גרסה גם לבתי הספר העל-יסודיים.
מצורפים להורדה מצגת מתאימה ודף עבודה בתחתית העמוד.

איסורים על גרימת צער בעלי-חיים- 20 דקות

שקופית פתיחה

  • מקרינים את שקופית הפתיחה או רושמים על לוח הכיתה את הביטוי "צער בעלי-חיים" ושואלים את התלמידים אם שמעו אותו בעבר, ומה משמעותו.
  • לאחר איסוף מספר תשובות: האיסור לגרום צער לבעלי-חיים מופיע כבר במקרא ובתלמוד.

שקופית 2

  • מספרן הגדול של המצוות הקשורות בבעלי חיים מדגיש את חשיבות העיקרון של התחשבות בהם. בואו נקרא ונבין כמה מהן

– כדאי לחלק את דף העבודה הראשון, שיאפשר לכל תלמיד לקרוא בעצמו את הפסוקים. ניתוח כל איסור או מצווה יתחילו בפירוש מילולי ובווידוא של הבנת הנקרא. כדאי לעודד את התלמידים לנסח את החוק מחדש במילותיהם, ולהסיק ממנו על ערכים כלליים שהוא משקף.

שקופית 3

קוראים יחד את הפסוק הראשון בדף, האוסר להעביד בעלי-חיים ביום המנוחה. מפרשים יחד את הפסוק ומילים שעשויות לעורר קושי כגון "תשבות". מסבירים שבעבר רוב האנשים עסקו בחקלאות וכיוון שלא היו מכונות כגון טרקטור השתמשו בבעלי חיים לכל שלבי העבודה. שואלים את התלמידים:

  • מדוע לדעתכם מצווה התורה לאפשר מנוחה שבועית גם לחמור ולשור?

לאחר איסוף מספר תשובות, ועידוד תלמידים במידת הצורך להבין את תפקיד המילה "למען" בפסוק, מסכמים:

  • מכיוון שבעלי-החיים, בדיוק כמו בני האדם, סובלים גם הם מעייפות אם הם לא ישנים מספיק ועובדים קשה בכל יום, גם הם זקוקים למנוחה. לא מוסרי מצד בן-אדם להתעלם מהצורך הבסיסי הזה של בעל-החיים, שבזכותם הוא אוכל ומתפרנס.

[קוראים את שלושת הפסוקים הבאים, בעניין הגבלת בעלי-חיים המשמשים לעבודה והחובה לדאוג להזנתם. מפרשים בעזרת התלמידים מילים לא מובנות ("בדישו": בזמן שהוא מועבד בדיש, במלאכת הפרדת גרגירי החיטה מהמוֹץ) ואת משמעות הפסוקים].

שקופית 6

שאלות לכיתה:

  • מה משותף לכל המצוות שקראנו עד כה? לאילו בעלי חיים הן מתייחסות?

תשובה: הן מחייבות התחשבות בבעלי-חיים המשמשים את האדם בחקלאות, ומבהירות שגם חיה שמנוצלת לעבודה ולייצור מזון לאדם אינה "מכונת עבודה", אלא יצור חי שנברא עם צרכים שאסור להתעלם מהם.

  • מדוע לדעתכם מגבילה התורה את הפגיעה בעלי-החיים המשמשים את האדם לייצור מזון ולעבודה?

תשובה: כי הם יכולים להרגיש רעב, עייפות, סבל ופחד בדיוק כמו כל בעל-חיים אחר, ובדיוק כמונו, ואין סיבה להתעלם מהצרכים דווקא של מי שהאדם מנצל לצורכי פרנסתו ואפילו מזונו.

בסיפור בריאת העולם האדם הצטווה למשול בחיות, אך גם טרם הותר לו לאכול בעלי-חיים אלא מן הצומח בלבד (בראשית א', כ"ח-כ"ט).

  • האם פירוש הדבר שהותר לו להתעלל ולהתאכזר ל"נתיניו" או להיות אדיש לסבלם?

(המשך השיעור מהווה תשובה לשאלה זו)

ודאי שהציווי לשלוט בבעלי-החיים האחרים לא מאפשר לאדם להתעלל בהם. המקרא מציג פעמים רבות את ה' ונביאיו בתור רועי צאן (כשהעם מדומה לעדר הכבשים) [למשל משה רבינו, רבקה אמנו ודויד המלך] וברור שהרועה הטוב אמור לרחם על הכבשים שהוא מגדל, לטפל בהן במסירות ולהוביל אותן לאזורי מרעה טובים. באופן דומה, התפקיד שהוטל על האדם – למשול בעולם ובחיות שבו – פירושו קודם כל אחריות לחיות ולעולם, ולא הצדקה לפגוע בהם או לעשות להם ככל העולה על דעתו. לכן, אי אפשר להשתמש בשור או חמור כפי שמשתמשים במעדר או חפץ אחר. שימוש בבעלי-חיים כרוך בגידולם ובטיפול בהם, ובמילוי מצוות שממחישות את האחריות כלפיהם.

שקופית 7

התורה אף הציבה מגבלות רבות על אכילת בעלי-חיים, כגון איסור על אכילת רוב סוגי החיות, וקביעת כללים לשחיטה שמטרתם צמצום הסבל בהשוואה לדרכי המתה אחרות שהיו נהוגות באותה תקופה (קיים ויכוח לגבי צמצום הסבל בהשוואה לשיטות מודרניות אחרות).

  • קוראים יחד את שלושת הפסוקים האחרונים בדף העבודה הראשון, בעניין איסורים הקשורים באכילת בשר. כעת כדאי לתת לתלמידים מספר דקות להתמודד עם השאלות בדף העבודה הראשון באופן עצמאי, לאחר מכן ניתן לבקש ממספר תלמידים להקריא את תשובותיהם.

שקופית 8

להרחבה בעניין השאלה הראשונה, מדוע נאסר לשחוט ביום אחד בעל-חיים ובנו, ראו במערך השיעור המורחב בתקליטור.  בקצרה, הרמב"ם מפרש שזה נועד למנוע את הסבל הרב שהיה עלול להיגרם לאם הרואה למשל את בנה נשחט מול עיניה.

על השאלה השניה, מדוע מטיל המקרא הגבלות ואיסורים רבים כל כך על אכילת בשר, ניתן לסכם, לאחר שמיעת התלמידים, שהמקרא רואה באכילת בעלי-חיים דבר בעייתי בעיקרון, שצריך להגביל ולרסן אותו. האיסור לאכול את הדם מהווה תזכורת תמידית שאכילת בשר כרוכה בהרג של יצורים בעלי נפש (הדם מייצג את הנפש במקרא): בעלי יכולת להרגיש כאב ושמחה, פחד ואהבה.

על השאלה השלישית, האם היחס ל"חיות משק" כיום עומד בדרישות צער בעלי-חיים של ההלכה היהודית, התשובה למרבה הצער שלילית – גידול חיות הפך לתעשייה שבה נשללים מבעלי-החיים כל צרכיהם הטבעיים ונגרם להם סבל קשה. רבנים מודרניים רבים מתייחסים לשיטות מקובלות ויוצאים נגדן, כגון כלובי סוללה לתרנגולות [ראה/י נספח בדיסק] ופיטום אווזים – נגדו הוציא הרב עובדיה יוסף פסק הלכה.

סבלו של הרב הנערץ, עורך המשנה – 12 דקות

שקופית 9

רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, המכונה "רבנו הקדוש", או פשוט "רבי", שימש כנשיא יהודה לפני 1,800 שנים, וזכה להערצת בני דורו והדורות שלאחריו, עד ימינו. במקומות שונים מסופר שעברו עליו שלוש עשרה שנים קשות, שבהן התייסר מכאבי שיניים טורדניים. מדוע נגזרו עליו ייסורים קשים כאלה? כיצד נגאל מהם? על כך מספר התלמוד.

שקופית 10

כדאי לחלק כעת את דף העבודה השני על מנת שהתלמידים יוכלו לעקוב אחר הטקסטים בעיניהם. לאחר קריאה משותפת של כל סיפור ופירוש מילים וניסוחים קשים להבנה, כדאי לתת לתלמידים להתמודד תחילה עצמאית עם השאלות, ואז לקיים דיון כיתתי:

שקופית 11

  • מדוע נענש רבי יהודה הנשיא בייסורים לפי הסיפור? [תשובה: כי נותר אדיש למצוקת העגל]
  • מדוע נפסק עונשו של רבי לפי הסיפור? [תשובה: כי ריחם על גורי החולדה]

שאלה שאינה מופיעה בדף העבודה, וניתן להעלות בעל-פה:

  • מהו, לפי הסיפור, העיקרון המשותף העומד מאחורי גזירת העונש ומאחורי ביטולו?

תשובה: "מידה כנגד מידה" – מי שמרחם ראוי לרחמים, ומי שאינו מרחם אינו ראוי לרחמים, אפילו לרחמי-שמיים.

  • כיצד מתואר השינוי בחשיבה של רבי יהודה הנשיא וממה לדעתך הוא נובע?

תשובה: נראה שדרך כאב השיניים למד הרב להזדהות עם הכאב של הזולת, אפילו אם הזולת הזה הוא גורי חולדה, הנחשבים חמודים הרבה פחות מעגלים. בעל-חיים עלול לסבול מכאב (שיניים או אחר) לא פחות מבן-אדם, למרות הבדלים אחרים שיש ביניהם.

  • מהו הלקח שמבקש ללמד המדרש לדעתכם?

אין צורך כמובן להכתיב תשובה אחת. אך ניתן להפנות תשומת לב ללקח לפיו אל לנו ללקות בגאוותנות ויוהרה כלפי פגיעה בבעלי-חיים ובטבע – גם אם התורה התירה אכילת בשר (כמו עבדות או מלוכה שבהם נראה שהשלימה עם חולשות האנוש וביקשה לפחות לרסן אותן) אין בכך היתר להתאכזר לבעלי חיים או להתעלם ממצוקתם.

כדאי לסכם: דבריו של רבי יהודה הנשיא לעגל אינם יוצאי דופן, ויתכן שרוב בני האדם לא היו רואים בהם פסול, אולם המדרש מלמד כי אסור אפילו לרב הנערץ להקשיח את ליבו כלפי יצורים שנבראו עם רצון לחיות ולהימנע מסבל, ולהניח שנוצרו רק כדי לשרת את הנאותיו.

כיצד קיים רבי זוסיא מצוות פדיון שבויים – 12 דקות

שקופית 12

ר' משולם זוסיא, שחי בפולין במאה ה-18, הוא אחת הדמויות הייחודיות והמופלאות בעולם החסידי. בסיפור הבא מתואר מעשה שעשה ר' זוסיא כשיצא להתרים כספים לקיום מצוות פדיון שבויים: מצווה חשובה ביהדות, שמטרתה לשחרר שבויים ובני ערובה.

קריאת הסיפור השני בדף העבודה השני (שקופית 14), מענה עצמאי על שאלות (שקופית 15), ודיון כיתתי:

כיצד רואה בעל-הבית הפונדקאי את הציפורים וכיצד רואה אותן לעומתו ר' זוסיא?

תשובה: הפונדקאי רואה את הציפורים כרכושו ואילו ר' זוסיא רואה אותם כבעלי חיים שנשמת חיים באפם, ונבראו מצוידים בכנפיים וברצון לעוף– ולכן הן ראויות לממש צורך זה.

ציינו נימוקים בעד ונגד מעשהו של ר' זוסיא.

תשובה: בעד: עזר לציפורים להפסיק לסבול; נגד: הכעיס את הפונדקאי וסיבך עצמו במכות.

  • מה הקשר בין מעשהו של ר' זוסיא למטרת שליחותו המקורית באותה עת?

תשובה: מעשה שחרור הציפורים מהכלוב מהווה מימוש מפתיע ולא צפוי של מטרת שליחותו של ר' זוסיא: פידיון שבויים.

  • האם רומז הסיפור לדעתכם כי פגיעה בבעלי-חיים מובילה לפגיעה בבני-אדם?

תשובה: ניתן לראות בתגובתו האלימה של הפונדקאי ובמכות שהוא נותן לצדיק, ביטוי לאכזריות שגרמה לו להתעלם גם מסבלן של הציפורים הכלואות.

  • האם לדעתכם מוצדק לכלוא ציפורים ועופות בכלוב?

תשובה: ניתן לעורר דיון ודעות בעד ונגד. במהלכו כדאי לציין את העובדה שמרבית התרנגולות בתעשיית הביצים בישראל כלואות כיום בכלובים קטנטנים, בהם הן אינן יכולות אפילו לפרוש כנפיים. שורה של רבנים יצאו נגד לולי התרנגולות הצפופים שלטענתם אינם עומדים בעקרון צער בעלי חיים (ראי/ה נספח בדיסק). למשל הרב לאו כתב בחוות דעת בנושא: "אני סבור שפסיקת הלכה בעניין זה מוכרחה להיות חד משמעית, לאיסור גידול תרנגולות בתנאים אכזריים ולקידום הפיכת משק הביצים בישראל לכזה העונה על דרישות התקן בעולם המערבי. מדינת ישראל מוכרחה להיות אור לגויים".

פורסם תחת מערכי שיעור תגיות: גילאי:כיתות א, ב, גכיתות ד, ה, וסוג המערך:שעור לפי מקצוע לימודהרצאה ומצגתדפי עבודהדקות:45 -60מילות מפתח:חיות בתעשיות המזוןיהדותחיות המנוצלות לעבודה [קישור ישיר]